כתבה: שרון פוסט – רצבי
יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים
סגנון הורות והתנהגויות הוריות הם נושאים מורכבים המשפיעים על אורח החיים המשפחתי ובאופן שונה בכל משפחה. לעיתים בתוך המשפחה נמצא כי הורים נוקטים בגישות סמכות ומשמעת שונים ונוצר בלבול המשפיע על הילדים וההורים כאחד בחיי היום יום של המשפחה. לסגנון הסמכות ההורית כמו למשמעת ההורית, השפעה ניכרת על עיצוב זהותו של הילד, תפיסותיו וערכיו אשר ישפיעו עליו לאורך כל החיים.
כהורים לילד מאומץ/ ילד עם צרכים מיוחדים/ מוגבלות/ בעיה התנהגותית או מחלה כזו או אחרת, לעיתים אנו נוטים לוויתורים בשל תפיסות כאלו ואחרות מהחשש שלא נגרום לילד טראומות נוספות. הילד סבל מספיק, הילד לא יאהב אותנו עם נציב דרישות וגבולות ברורים (ואולי מחמירים) ועוד תפיסות ומחשבות המניעים אותנו להתנהגות שונה מזו הנהוגה כלפי אחיו.
להלן יוצגו סגנונות הורות שונים כאשר כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בחלקים אלו ואחרים בתוכם. מטרת המאמר להעלות את המודעות שלנו איפה אנחנו נמצאים, מה ניתן לשפר ומהו סגנון ההורות המתאים לילדינו. כל ילד הוא עולם ומלואו, אישיות בפני עצמה ועם כל ילד עלינו לנקוט בדרכים שונות כדי להגיע לליבו, לחנך ולהתוות לו את הדרך הבטוחה במסע חייו.
יודגש כי הגדרת סגנונות ההורות הינו המובהק ביותר וכי על פי רוב רובינו ההורים, אינם נמצאים בקצוות.
סגנונות הורות ואיפה אני?
סגנונות הורות שונים נבחנו בספרות המקצועית. ד”ר באומרינד בחנה את סגנונות ההורות על פי האיזון שבין סמכותיות ההורים כלפי ילדיהם לבין גילויי חום ותמיכה. באומרינד השתמשה ביחסים שבין סמכות/סמכותיות/ תקשורת/שליטה על מנת לאפיין סגנונות הורות בסיסיים:
סגנון סמכותי – מאפיין הורים המעודדים משא ומתן מילולי ומשתף עם הילד בנימוקים והסיבות הרציונאליות של מדיניותם. ההורים מעריכים רצון אוטונומי ואישי של הילד לצד ציות לכללים. ההורים מספקים לילדיהם הדרכה, משמעת עקבית והצבת סטנדרטים ברורים יחד עם חום רגשי, הגיון וגמישות. שיטות הענישה של הורים סמכותיים הן תומכות והם מכוונים את ילדיהם להיות אסרטיביים ואחראים, בעלי ויסות רגשי ומשתפי פעולה. סגנון הורות זה מוגדר כגבוה בתביעה מהילד כמו גם בהיענות ובתגובתיות חיוביות וגבוהות כלפיו.
סגנון סמכותני – הורה סמכותני מעריך ציות ודרכי ענישה כוחניים. הורה זה מייחס חשיבות לשימור המסורת, לסדר וסמכות. הוא נוטה לכוון את ילדיו ואינו מעודד עצמאות. דורש ציות ללא הסברים ושאלות ואינו מעודד משא ומתן אל מול הילד, מתוך תפיסה כי על הילד לקבל את תפיסת ההורה כפי שהיא. הורה סמכותני כופה את עמדתו על ילדיו גם כאשר מנסה הילד פעולות משל עצמו. סגנון הורות סמכותני משלב דרישות גבוהות מאוד של ציות ומשמעת ותגובתיות הורית נמוכה בהיענות לצרכי הילד.
סגנון מתירני– הורים הנוטים להציב פחות דרישות בהשוואה להורים אחרים. הם מאפשרים לילדים לקבל החלטות באופן עצמאי ולווסת את פעולותיהם לבד. הורים מתירניים אינם תופסים עצמם כמודל חיקוי עבור ילדיהם ואף לא כאחראים לעיצוב התנהגותם של ילדיהם כבוגרים. הורה מתירני מציב מעט מאוד דרישות אחראיות לילדו, אינו מסביר לו את חוקי המשפחה, אינו מתייעץ בנוגע להחלטות ויחד עם זאת מעודד את הילד לווסת את פעולותיו באופן עצמאי עד כדי אי ציות לנורמות וסטנדרטים חיצוניים. בנוגע לענישה, כאשר הילד אינו ממושמע, ינסה ההורה לשכנע ולהסביר, אך לא יפעיל כוח או סמכות להשגת מטרותיו. סגנון הורות מתירני, מוגדר כגבוה בתגובתיות לצרכי ובקשות הילד ונמוך מאוד בדרישות ממנו.
טוראל ועמיתיה* המשיגו סגנון נוסף של התנהגות הורית:
סגנון אפקטיבי – סגנון המאזן בין ההורה לילדיו. בין האינדיווידואליות של ההורה ובין עצמאותו של הילד המתבגר. איזון זה יבוא לידי ביטוי בחופש והרחבת הגבולות הניתנים למתבגר על חשבון הפיקוח המגביל. המתבגר יחוש בנוכחות ההורית ובביטחון שהיא מקנה לו ויחד עם זאת ירחיב את עצמאותו.
סגנון מזניח–דוחה סגנון הורות נוסף המאופיין בהורים שאינם נוטים לפקח על ילדיהם. אינם מספקים תמיכה ונמנעים מנטילת אחריות הורית. הורים המזניחים ואף דוחים את ילדיהם מעליהם. סגנון הורות זה מאופיין בדרישות נמוכות מאוד מהילד כמו גם בתגובתיות נמוכה עד כדי הזנחה.
ערפל ולא כמזג אויר
במשפחות רבות נוטים ההורים לשלב בין הסגנונות השונים של ההורות ובה בעת ניתן להבחין כי בעשורים האחרונים מתרחשת ירידה בסמכות ההורית ומתגברת מבוכתם של ההורים כלפי ילדיהם.
“ערפל הורי” הינו מושג המגדיר את חולשתם של ההורים והתנהגותם הלא עקבית מול ילדם. כחלק מהשיח המחלחל אל תוך המסגרת המשפחתית, נושא המשבר ההיררכי בתוך המשפחה בא לידי ביטוי במערך היחסים בין הילד למבוגר בו אין עוד ודאות ביחס לאופייה ולאיכותה של סמכות ההורים כלפי ילדיהם. משמעות הדבר כי קים טשטוש גבולות, אין קו חינוכי אחיד ומוסכם, ידוע ומקובל. ערפל הורי מתייחס לירידה בסמכות ההורית ולמידת הביטחון של ההורים בחינוך ילדיהם. למצב זה השפעה מכרעת על התנהגות הילדים.
חוקרים שונים מתייחסים להשפעת חוסר עקביות ההורים בקווים החינוכיים כהשפעה הגורמת לחרדות קשות בקרב ילדים. ככול שקיימת אי בהירות בהתנהגות ההורים ביחס לחינוך והקניית התנהגות ברורה של המותר והאסור, גדלה חרדתו של הילד והתנהגותו תוקצן לכדי אלימות והתפרצויות זעם.
המשמעת ההורית
ד”ר פסטרנק התייחסה במאמרה על משמעת הורית, לשתי תבניות הנחוצות להגדרת הורות טובה: תמיכה ושליטה. שליטה מתבטאת בהצבת דרישות ואכיפתם וענישה, כאשר אין היענות מצד הילד לביצוע הדרישה. לתפיסתה, מרכיבים אלו מהווים את היסודות ליצירת למידה והתנהגות. התמיכה, המתבטאת בהיענות לבקשת הילד וצרכיו, מייצגת את האיזון.
התמיכה מאפשרת לילד לחוש בנוח ובביטחון ביחסיו עם הוריו, להביע את צרכיו ורצונותיו ללא מאמץ.
שילוב ארבעת המרכיבים הללו:(תמיכה/ שליטה/ אכיפה/ ענישה) ,הצבת דרישות בגדר המותאם לגיל וליכולת, מלווה בפיקוח הורי יביא לשליטה התנהגותית ולביצוע מגוון משימות יומיות הכרחיות לחיברות וללמידה.
אכיפה, מתקשרת לאופן בו הורים מפקחים באופן יעיל אחר מילוי דרישותיהם מילדם. זהו מרכיב חשוב ביישום משמעת , שכן דרישה ללא אכיפה אינה יעילה. ענישה, מתייחסת כתגובה של ההורים לאי ציות הילד לדרישותיהם, המתבטאת באי מתן תגמולים כדוגמת: צפייה בטלוויזיה, גישה למחשב, רכישה של מוצר/ חפץ כלשהו שהילד רצה, יציאה לבילוי או חבר.
היענות לבקשת הילד – תמיכה, היענות הורית לבקשת הילד, למתן ביטחון, צרכים, מספקת לגיטימציה של דרישות הוריות ובמקביל, מסייעת לאכוף משמעת. המסר המועבר לילד הינו כי ההורה אומנם דורש ומצפה להיענות הילד לדרישותיו, ובוא בעת ההורה נענה לבקשות הילד ולצרכיו. מודל זה מתייחס ליישום משמעת בתקשורת שבין הורים לילדים.
מהי אם כן משמעת הורית? איך אנחנו בתוך כל מבוך ההורות נצליח במשימת ההורות מבלי לגרום נזק לילדינו? איך נגדל ילד בעל בטחון עצמי אשר יקנה לו דימוי עצמי גבוה וחיובי כבסיס להמשך והתמודדות עם החיים?
הצעה לסדר
כהורים, לעיתים אנו בוחרים להקל, להיות רכים, לוותר ואולי אף לרצות את הילד ובלבד שיהיה לו טוב (ולנו שקט). מחקרים שונים לאורך השנים מוכיחים כי ילד מרגיש בטוח ומוגן במקום המציב לו גבולות ברורים וידועים. בבית אשר עקבי בדרישותיו. כאשר הילד יודע לזהות מה נדרש ממנו ומהי המשמעות של אי עמידה בדרישות ובגבולות שהוצבו לו, יפתח הילד בטחון בהוריו, יציבות לאורך חייו ויצליח לפתח קשרים בריאים עם הוריו ועם הסביבה. לצד הדרישות, בל נשכח כי חלק נוסף חשוב ביותר, יהיה היענות לצרכיו של הילד ואין הכוונה דווקא לצרכיו החומריים,
אלה לצרכיו הרגשיים. עלינו להיות רגישים וקשובים בהצבת הגבולות, בדרישות. אלו ייקבעו בהתאם לגיל הילד ומצבו הרגשי. דרישה או גבול שאינם תואמים לסיטואציה או המצב, יגררו לעיתים תגובה התנהגותית קיצונית ומכאן הדרך להידרדרות היחסים הינה במדרון חלקלק וקשה לעצירה.
מספר כללים בסיסיים יסייעו בידינו ההורים לשמור על משמעת הורית שתאפשר הן לנו והן לילד ללמוד להתנהל במרחב המשפחתי תחת מסגרת מכבדת ומכילה.
הכלל הראשון הינו: אמון בילד – ביכולותיו, בהצלחתו, בקבלת כישלונותיו בהבנה וכניסיון ללמידה, בניסיונותיו להרחבת הגבולות המותאמים לגיל ולמצב.
עקביות – שלנו ההורים. בתגובות למעשים, לבקשות, בהסכמה על הדרך בין ההורים. חשיבות רבה קיימת להפגנת אחידות בקרב הורים, בנפרד וביחד אל מול הילד. קל לנו כהורים עסוקים להיענות לבקשת הילד אחרי נדנודים רבים, ולו בכדי “לקבל” שעה של שקט. יחד עם זאת, כאשר איננו עקביים בהחלטותינו, הילד אינו חש בטוח, גם כאשר הוא ינצל זאת לטובתו האישית בתווך הקצר. לאורך זמן וככול שהילד יחוש כי אין קו מנחה ומוביל להחלטות הוריו באשר לרצונותיו, הוא ייפתח בלבול שיוביל לחרדות מעצם חוסר ההחלטיות שבמעשינו ההורים.
שיתוף – שאילת שאלות מכוונות, מה דעתך על? מה יקרה אם? ואז מה יקרה? שאלות מכוונות מסייעות לנו להבין את רצונו של הילד ומסייעות לילד לחדד את רצונו, את הבנתו באשר לבקשותיו ומידת התאמתן לסיטואציה. בדרך זו נשפר את התקשורת ביננו ונוכל יחד עם הילד לקבוע גבולות ולקבל החלטות הנוגעות לו והמותאמות לגילו.
למידה – ילד לומד מהוריו! ילד אינו יודע מהו פחד עד שלמד לפחד, אינו מבין מהי בושה עד שלמד מהוריו מהי בושה. ואינו מבין את המושג לא יכול, עד שלמד על קיומו מהסביבה הביתית. אחת מדרכי הלמידה נעשית דרך חיקוי. ילד מחקה את הוריו בהתנהלות היומיומית, בשיח בין הוריו, בתחושות, הפחדים, החששות, העוצמה, הנינוחות, המועברים אליו דרך התנהגות הוריו והסביבה הקרובה. לא נוכל ללמד ילד ולהעביר לו מסר מילולי בעוד בהתנהגותנו, ננהג אחרת.
אחריות – לכל מעשה יש תוצאות, עלינו לאפשר לילד לקחת אחריות על מעשיו. בהתאם לגילו הילד לומד כי לכל מעשה יש השלכות ומכאן הוא ילמד להרחיב גבולות בצד התנסות המותאמת לגילו ולקבל אחריות על מעשיו כבר בגיל צעיר. בין אם בסידור החדר וצעצועיו בגיל קטן, דרך הכנת שעורים בבית הספר ועד מבחני הבגרות והשרות בצבא. לכל מעשה שאנו עושים יש השלכות וכחלק מלמידה זו, על הילד הצעיר לקחת אחריות על מעשיו. הורה הלוקח אחריות על מעשי ילדיו תחתיו, אינו מאפשר לילד תהליך למידה עצמאית ומכאן שהילד ייפתח תלות בהוריו, יהיה חסר בטחון והדבר יפגע בדימוי העצמי החיובי אשר ישפיע עליו לכל אורך חייו.
גיבוי – הורים / מורים / ילד / סביבה. החלטה המתקבלת במשותף של כל אותם גורמים, מקבלת ביטוי אחיד ומשדרת לילד יציבות מתוך כבוד לרצונותיו ויכולותיו ולא מתוך סמכותיות ושליטה של הורים/ מורים. חשוב כי הילד יחוש שהן ההורים והן המורים מודעים לקשייו מתוך אמון וקבלה.
שקיפות מלאה – בקשיים ובדילמות, בשיתוף הילד וע”י שאילת שאלות שיעודדו אותו ליצור שיח פתוח ובטוח עבורו.
בדיקה עצמית – שלנו ההורים, מחייבת נכונות להודות בטעויות ואף לבקש סליחה כאשר נטעה. לשימוש כדוגמא אישית, חשיבות רבה להערכת הילד אותנו כהורים, כבני אדם.
ציות – נובע מתוך לגיטימציה של אחריות והבנה של הילד ולא מתוך הכרח. הסמכות הבוגרת שלנו ההורים, איננה תלויה בשליטה על הילד, אלא על הבנתו, צרכיו, יכולתו ורגשותיו.
אימון שלנו כהורים, יוביל לאמון של הילד ביכולותיו בכוחות עצמו ותחת הכוונה ומכאן לאמונה של הילד בעצמו אשר תתרום רבות לביטחון והדימוי העצמי שלו.
אני ההורה שלך ואני נשאר ההורה שלך גם כשקשה לך ולי!
חשוב שמשפט זה יהיה נר לרגלינו בבואנו לגדל את ילדינו. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בילד מאומץ/ ילד עם צרכים מיוחדים/ מוגבלות פיזית/ בעיה התנהגותית או מחלה כזו או אחרת ו/או ילד שפיתח חרדות, דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון. עלינו כהורים מוטלת החובה לספק את הביטחון, היציבות והדימוי העצמי החיובי לו זקוקים ילדינו על מנת שיזכו לחיות חיים בריאים, טובים ומשמעותיים.
מקורות:
דור, א’ (2005). פוסט-מודרניות והורות: היעדר אמת אחרונה וערפל הורי – מחקר על בלבול והיעדר כללי הורות.
טוראל, מ’, ז’ולטי, ד’, גומפל, ע’ ושניידרמן, ס’ (2000). הורות, סמכות ומתבגרים. תפנית, 14.
Baumrind, D. (1991). The Influence of parenting style on adolescent competence and substance use. The Journal of Early Adolescence, 11
Maccoby, E.E., & Martin, J.A. (1983). Socialization in the cortex of the family: Parent-child interaction. In P.H. Mussen (Series Ed.) & E. M. Hetherington
Pasternak .R. (2012). Parental discipline and Parental for children’s school success. Contemporary perspectives in family research ..
תגובות אחרונות